בקרת הורים במקום חינוך (Cc papagueno)ברשת של היום אורבות סכנות רבות, ביניהם פדופיליה, תכנים פוגעניים, פונוגרפים וכל תוכן שאיננו רוצים שהילדים שלנו יחשפו אליהם. הרשת הוירטואלית הזאת מסוכנת לפעמים גם יותר מהחיים בחוץ.
כנגד זה מתפתחים שירותים, תוכנות אנטי-וירוס משלבות "בקרת הורים" ואפילו הצעות חוק (הצעת חוק 892 כדוגמה). בעקבות ההתפתחות של שירותים מאין אילו שבעזרת סכום סמלי יתנו לנו להגביל או לחדור לפרטיות של הילדים. נשאלת השאלה: האם יש מניעה? האם "בקרת ההורים" מונעת את הפדופיליה ברשת ואת התכנים הפוגעניים או שהיא רק חודרת לפרטיות של הילד?
לא ממזמן הייתי בדיאלוג קבוצתי שבו השתתפו שלי יחימוביץ וישראל חסון. ישראל חסון החליט שאי אפשר לסמוך על הגננות בגן וששלום הילדים מספיק חשוב מהחדירה לפרטיות של הגננות כדי לעלות הצעת חוק שתוכנה להציב מצלמות נסתרות בגני הילדים. ישראל חסון רוצה להשתמש בעצם בטכנולוגיה נגד גננות ששופכות את זעמם על הילדים (במילים מאוד עדינות). מעשה מבורך כל עוד הוא ישמור על ילדינו.
892 = חוק סינון הדמוקרטיהחוק 892 ומפלגת ש"ס רוצים רק להגן על הילדים מפני תכני תועבה (ההגדרה בתקשורת שונה מהמציאות), ניצול הטכנולוגיה המתקדמת להגנה מפני הטכנולוגיה "הרעה". הם רוצים לצנזר את האינטרנט כדי להגן, הם אבל פוגעים בדמוקרטיה.
השירותים שבאים לסנן לילדים תכנים שאנחנו לא רוצים שיצפו בהם או שמאפשרים לנו את האפשרות לחדור לפרטיות כדי לשמור על הילדים משתמשים בטכנולוגיית הניידות (Sms, Email וכיו'ב) כדי שאנחנו נוכל להיות "האח הגדול" ולשמור שלילד לא תהיה טראומה בגלל פדופיל שהחליט לספק את צרכיו. לחשוב על זה שאפשר לשמור על הילד תמורת סכום פעוט מבלי להתאמץ יותר מידי ולהפריע לסדר היומיום שלנו, זה פגיעה בשתי ציפורים במכה: גם לא יפריע לנו בעבודה וגם ישמור על הילד.
אלא שכל אלו, העונים להגדרה "הטכנולוגיה שבאה להגן ולשמור על הילדים" שוכחים משהו שאבא שלי כנראה למד, ההורים שלו למדו. אולי בגלל שהיום באמצעות הטכנולוגיה יש כבר בתיה"ס שמשתמשים במחשבים במקום בלוח. אנחנו מתקדמים (איפה הרובוט שמביא לי את הקפה?). הדבר הזה נקרא "חינוך".
סקרים רבים מדווחים על כך שהורים לא מדברים עם הילדים שלהם על התכנים הפוגעניים הללו ומסבירים להם שהעולם לא יפה ותמים כפי שחשבו (וזוהי טראומה הרבה יותר קטנה מאשר זה שהם לא מודעים לזה). למה לא להוציא חוק שמחייב את התלמידים, במסגרת הלימודים ללמוד על התכנים הפוגעניים? איך להיזהר מפדופיליה, כמה קשה זה סמים, על זה שלא כולם אנשים טובים כפי שנראה להם וצריך לבחון, ושצריך לדווח להורים – מדווחים.
אם הטכנולוגיה השומרת תתחלף עם החינוך, גם שמרנו על הילד וגם לא חדרנו לו על הפרטיות וגם (לא פחות חשוב) שמרנו על הכיס. אבל הכי חשוב, הרווחנו ילד שמודע לסביבתו.
אין טעם לעדן את המצב כיום, הרשת מסוכנת כמו שהשכונה בחוץ מסוכנת בליל יום שישי, אם אנו רוצים ילד שיגדל בריא הוא צריך לדעת על הסכנות האורבות לו בפינה. גם ברשת וגם בחוץ.
תעשו לי טובה, תדחפו עמוק לתחת את כל השירותי סינון ובקרת הורים ותחנכו את הילדים לסביבה שהם נמצאים בה. כי כמה שזה יהיה עמוק, אני חוסך לי כספי מיסים (כל ההצעות החוק שיכולים להתקבל) וגם מגדל ילד שיודע מה קורה בשכונה וברשת. השמירה הכי טובה היא דווקא באמצעות הסברה קבועה שנכללת בחוק החינוך חובה, בדיוק כפי שמתמטיקה והיסטוריה הינם מקצועות חובה וכמובן שיחות עם הילד במסגרת האחריות ההורית.
הControl שניתן להורים באמצעות השירותים הללו לא ימגן ולא ישמור על הילד, היא אפילו מסכנת את היחסים שלכם איתו ואת האמינות שלו בכם. יובל דרור למד את זה על בשרו.
סוד קטן שציפור קטנה לחשה לי ושכדאי שתדעו הורים יקרים: ילדים יודעים להתמודד עם תוכנות סינון (שמירה, נו) ויודעים לעקוף בקרת הורים ומעקב. כך שגם אם הרבה יותר קל לברוח ולהשאיר את העבודה לתוכנות סינון, אתם פשוט בורחים מאחריות הורית בחינוך של הילד מצד אחד ומצד שני לפעמים לא באמת שומרים ומגנים על הילד. במילים אחרות, תוכנות סינון אינם אפקטיביות כמעט, חינוך, לעומת זאת הרבה יותר אפקטיבי ומונע.
אתם והילד באותה הסירה, שניכם רוצים לשמור ולהגן. אבל אתם ההורים וכהורים יש לכם אחריות גדולה: להעביר לילד ערכים ועקרונות שיבנו אותו לאדם בוגר. אל תעשו את זה מאחוריו. תשמרו ביחד אחד על השני, גם ברשת וגם בחוץ.
