כיום אני כאן, במיוחד מבקש לצאת מוקדם, בגלל אירוע משפחתי וגם בגלל יום הזיכרון ליצחק רבין, רה"מ – אחד שדגל בשלום, האמין בשלום ונרצח בגלל שניסה לעשות שלום, ולא מסיבה אישית כלשהי, אלא בגלל דעתו, אלא בגלל שהחליטו לקחת את ההרג ליידיים, אלא בגלל שלא הסכים איתו (אתה וחבריך) יכלת להוריד אותו בדרכים כשרות, לא בדם על הנייר. אחרי הכל שהיה רה"מ וקבע מה יהיה עתיד ישראל לדורות הבאים, היה גם אב, סב ובן משפחה שאהבו. ואתה גזלת להם אותו, השארת אותם בלעדיו, לקחת להם חלק שאי אפשר להחזיר, שאפשר רק לזכור ולהעריך. לזכור ולהעריך.
איני מייחס רגע לחשיבות יצחק רבין, למרות היותו רה"מ שנרצח רק בגלל מהלכו הפוליטי, וניסיונו לאימונו בשלום, אלא בעצם למסר האומר לכולנו באותו יום: סבלנות וסובלנות, כבוד אחד לשני ולהתר לאחרים לחשוב אחרת ממכם, זה דרוש, כל אחד אמור לנהוג בחייו לפי זה, וכן להזכיר לו בכל שנה מה אז קרה, שמישהו לא הסכים עם מישהו (וכמו שאמרתי, קורה כבר היום).
ואני מדבר על נערים תוקפים זקנה (על התערבות "מי מצליח, מקבל 10 ש"ח") סה"כ מעשה קונדס שנגמר באסון, קשישה בת 70 פצועה וחבולה בפניה. מקרים רבים קורים מידי יומו, בכל מקום, בכל זמן יש עוד משוגע שחושב שיודע הכל, שצודק בכל ומי שלא מסכים איתו יחטוף. יום אחד, זה יגמר רע. צריך לגרוס אנשים כאלו מהחברה הישראלית עוד שהם נערים.
אל תסכים איתו, אך נסה להבין כי דעתך שונה מדעתו של אחר, אנחנו שונים, וזה מה שטוב, כל אחד מביא איתו צבעים אחרים, צבעים ששווים משהו, אם רק נידע להסתכל על ההיתרונות שבהם.
חבר אתה חסריהיה זכרך ברוך רבין, אתה חסר לכולנו, מנהיג גדול, דגול שלא היה כמותו בעולם, נלקח מהעם הזה, בידי רוצח שחשב כי הפעילויות שלך למען המדינה לא נכונות, בכיכר רבין, אף אחד לא תיאר, שתוך שעות ספורות נאבד את האחד, רבין, אותו אחד שלפני רגע בכינו והודנו שיש לנו מנגיג כמוך. יצחק רבין שכעת היה עולמנו, מנהיגנו, שפילס דרך לשלום, ואולי עתיד טוב יותר לדורות הבאים.
ואולי, יצחק רבין היה עושה שגיאה, אך זוהי לא סיבה לרצוח בנאדם, יהיה אשר יהיה, שמאלני או ימיני, קפיטליסטי או סוציאליסטי, שחום או לבן, כהה או אפור, נמוך או גבוה, שונה מהעדה שלנו או שעינו כחולות או חומות. באותו מידה, כך התחיל גם היטלר.
יצחק רבין השאיר לנו דבר אחד, משהו שיכול לשנות את כולנו, ואפשר לשנותו. רק צריכים להתחיל בקטן, מאיתנו.
יזכׂר. העם יזכׂר.
