אני יודע שהכותרת כרגע מרתיעה אתכם. אבל אתיקה ("נורמות") וחוקים אין אצל השדון, כלומר אני מסכים לעצמי לעשות כל דבר שאחפוץ בו, לכתוב כל דבר שארצה בו, לתת כל דיעה וביקורת על כל מה שבא לי וגם באיזשהי צורה שבא לי.

בגלל שבלוג זה מן "יומן" ולא קהילה אני מרשה לעצמי לחצות גבולות. אין לאף אחד זכות להתלונן, אני לא חושב שאני חלק מקבוצה ואני עם בלוג בפני עצמי, אני לא מכריח אנשים להרשם ולא מרוויח עליהם כסף.

שרית כותבת בהתחלה (משהו שמאד התחברתי איתו):
"מרבית הבלוגרים, בניגוד לעיתונאים, לא כפופים לשיקולים כלכליים, לא מפחדים מאף עורך ויכולים לכתוב -פחות או יותר- כל מה שעולה ברוחם."

אנחנו, בתור בני-אדם וחברה רגילים או לפחות מנסים להתרגל ל"נורמות" של החברה לה אנו משוייכים.

כבלוגר, אני לא מנסה להכנס לאיזשהי חברה. אני בא לכאן לכתוב את "העולה על רוחי" מבלי להתייחס לאיזשהי אתיקה. אני לא רוצה שיגידו לי מה לעשות, מה לכתוב ואיך לכתוב – מבחינתי, כל עוד זה לא פוגע בזכויות או בנאדם שחף מפשע – אעשה כל העולה לרוחי.

אבל, יש כמה דברים שאני שם לעצמי בהם "גבול אדום" (גבול אדום שחיברתי אולי מהאישיות שלי):

• אם מדובר ביצירה שהיא לא שלי – צריך לתת קרדיט או לקבל אשור מראש.
• מקבל כל תגובה כל עוד היא כתובה בשפה נקיה (כלומר, גם תגובות חריפות אקבל כל עוד הם נכתבים בטעם טוב). לפני שבוע, הייתי צריך למחוק תגובה כזאת (פעם ראשונה).
• כמו שאני רוצה שהכל יהיה ענייני, אני אנסה תמיד לכתוב לעניין (כלומר "בטעם טוב"). גם אנשים שאני כ"כ מפוצץ עליהם יזכו לכתיבה רהוטה ונאותה, כי קודם כל, לרוב העצבים לא שווים עליהם וגם כי אם יש סיבה שאני מתפוצץ עליהם, אפשר להעביר אותה גם בצורה בריאה.

ונחזור לרגע לשאלה: "האם התקנון הבלתי נראה הזה קיים? אתם מרגישים שאתם פועלים לפי ספר חוקים כלשהו? יש לכם דוגמה לבלוגר שעבר איזה גבול כזה? הוא עדיין כותב או שהבלוגוספירה ירקה אותו החוצה איכשהו?"

אני לא יודע אם הוא קיים, בשמונת החודשים שאני פה לא הכרתי אותו. בכל מקרה, אני גם לא רוצה להכיר אותו (ומקווה שהוא ישאר אצל אחרים כבלתי נראה). ולמען האמת לא מרגיש שאני פועל לפי ספר חוקים (ומזל כך).

כאשר בנאדם הוא בנאדם מבחינתי מגיע לו הכבוד, עבר גבול? תלוי איפה שמתי את הגבול.

בבלוגספירה הישראלית יש לא מעט בלוגים שאני קורא (יחסית כמובן) ואני חושב שכאשר בקהילת וורדפרס בעברית כל אחד עוזר לשני – אנחנו בעצם מן "חבר'ה הוורדפרסים", בכל מקרה אני עדיין מרגיש שכולנו באים עם התוכן שלו, היופי והטעם השונה שלו (כולם לטובה) מבלי איזשהי אתיקה של כל אחד מאתנו (שוב, כבוד וכבוד זה קודם כל בין אדם לאדם).
מעניין אותי איך אתם מרגישים בבלוגספירה (הישראלית יותר). שרית בהחלט הביאה את אחד הנושאים המעניינים שאפשר לדון עליהם ואולי זה מה שהקפיץ אותי ישר להביא בתגובה.

אתם מוזמנים להמשיך את הדיון, אני בהחלט אשמח לשמוע (אני חושב שאצל שרית עדיף כי שם נפתח הדיון) על דעותיהם של אחרים בנושא.