השנה האזרחית לא נגמרת, ולה נשארו עוד חודשיים וקצת, אך שנת היהודים (את האחוזים המונים של היהודים בישראל תמצאו בעיתון "ידיעות אחרונות", בעמ' השני), חודש אלול, הגיע. ושנה טובה, ואני כפי ארימה. שנה טובה לך אבא, שנה טובה לך אמא. ענבים, וענן אחד.
השנה החדשה בפתח, ולכן מצאתי לנכון לתת קצת מעצמי, "מה הלך כאן השנה"? ולא בתחום הקומפיוטר-נט (או ComNet) אלא בתחום "חיי היום היום". שנה שנרצה לשכוח, שנה שאנחנו, צריכים ללמוד ממנה, שנה שהרסה לנו צפון אחד, מאות אזרחים והעניקה לנו הרבה אבל. שנה שהכרנו וצדקנו שבאמת "אין במי לבחור השנה או למען מה", שנה שעייפנו ושנה שמנהיגנו לא החזיקו אותנו, ונעזוב אותנו, את הביטחון שלנו, ואת מדינתנו. שנה שראינו מה באמת קורה ואיך נשיא מרשה לעצמו להתנהג, שרים ו"שלטון" אחד, או פרלמנט אחד.
בתחילת השנה (לפי תאריך לועזי) רה"מ אריאל שרון הלך לתרדמת, בתקווה להצלת חיו ושיחזור לכהן, אך לא כך הדבר ותפס את כיסא רה"מ הוא אולמרט, חלוקת התפקידים הנוכחית הייתה מבזה, ונעשתה רק לאינטרס אישי של המפלגות (להלן "קדימה" ו"העבודה"), ההבטחות כמו בכל שנה, שאנו כבר לא מאמינים, אך מ"העובדים" לקפוץ לביטחון?
מדינתנו הייתה תלוייה השנה (ונכון לעתה, עדיין תלויה) בחבורת אנשים של שפל, של אי מנהיגות, ובטח שבמתכונת הנוכחית אין אפשרות לנהל את המדינה, ואולי, במקום לחשוב על הצעת תיקון לחוק ("שינוי חוק הכנסת") שאולמרט רוצה לעשות, הגיע הזמן לבוא ולהודות בנעשה, לנסות ולהפיק לקחים.
מדינתנו בשנה הזאת קבלה בום אחד גדול, השלטון, האחראי לביטחון האזרחים, האלו אותו אני, את ואתה, ללא רווחה שיכולה לעמוד לציבור, ללא סדר יום מדינתי, שיכול לנהל מדינה. לנאום למדינה, בהחלט, לנהלה, זה כבר משהו הרבה יותר גדול ממה שנראה.
בשנה זאת חווינו צפון נהרס, בתים שבנינו, חדרי הילדים, רחובות, חנויות, והכי יקר לנו וחשוב, הרבה אזרחים וחיילים, ובעודנו נמצאים במצב "מלחמה" (מלחמה הוא מבצע? היינו צריכים כבר להחליט) ונכנסים ללבנון, יכולים להרוס שם ולסגור את הסיפור בשבועיים, אנו בוהים, מתלבטים ושוב חוזר חלילה, "צאו החוצה", "כנסו" כן – האם זאת הייתה מלחמה? מושג המלחמה ברור לכולנו? האם לחיזבאללה אכפת שיש שם אזרח חיפאי? לא, אז למה לנו כן אכפת? זאת שאלה שמעלה סימן שאלה אחד גדול.
אבל כאשר אין חקירה שתפיק לנו משהו ושתלמד, כמו למשל חקירה ממלכתית, ולא מדינית איך נלמד? איך נדע לעתות ולבדוק? מי עשה שגיאות באמת? (אדון פרץ הנכבד? ראש הממשלה הנואם?) והכי חשוב, איך נידע להפיק לקחים לפעם הבאה? (ואנו יודעים, אחד ואחת, כולנו שתהיה "ישראל נלחמת 2" [ממש כאילו ערוץ 2 יעשה מזו סדרה המחולקת לעונות הא?]).
השנה הזאת מלאת כשלונות שלטוניים, אנחנו תחת אנשים שהם לא יודעים להנהיג, אולי לנאום, אולי לטפל ברווחה, בשדה, אבל בביטחון המדינה? וניהולה? לדאבוני ולצערנו, לא.
ואז אני מנסה לבוא, לפני יום כיפור ולהמשיך את הרשומה-טיוטה על הסיכום, וחושב לרגע..איך אנחנו עושים קצת טוב יותר, לשנה הבאה עלינו (נקווה שרק לטובה).
עם כל הרע שיש בעולם, ועם כל מה שיש ואין – וגם כמובן, כל הצרות של אחד לשני, אנחנו צריכים לזכור תמיד: אם לא היה רע השנה, לא נידע להעריך את הטוב שיהיה בשנה הבאה.
עם כל מה שסבלנו בשנה האחרונה, ולא משנה כרגע "למי יש יותר צרות על הראש" עלינו לדעת שזה בה בכוונת תחילה, ואולי ללמד אותנו משהו. ואולי זאת אפילו טעות שאנחנו צריכים להפיק ממנה משהו. ואולי, אם נהיה אחד עם השני, ונכבד אחד את השני, נפרגן ונאהב אחד את השני – יהיה טוב.
ויהיה טוב יום אחד, בזה אני בטוח.
