יום 77 מתוך 1095: ביס של אושר ורגע לנשימה
היום התחיל ברוגע, דבר נדיר לאור המציאות הקשה שבחוץ. יש מלחמה מתמשכת, בני ערובה עדיין בשבי, והמוח שלי נע בין מטרות, יעדים, פיילוטים ומצב הכוננות, המלחמה והמילואים. ובכל זה אני צריך לקחת רגע לנוח ולהירגע כדי להיטען מחדש לקראת השבוע הקרוב. עם זאת, זה בדיוק מה שעלינו לעשות כדי לשמור על האנרגיה שלנו ולהמשיך להתקדם גם ביום יום.
__
בתוך הכאוס הטיפוסי, יצאה אחר הצהריים הודעה רשמית – ארבעה אחים ואחיות שלנו שנלקחו בשבי חזרו הביתה! זה היה רגע אלוהי של אושר, בידיעה שהם ניצלו במבצע הרואי. זה היה כמו קרן אור שחדרה בזמנים אפלים אלה. 🌟
__
למרבה הצער, השמחה הזו הייתה חולפת. זמן קצר לאחר מכן נודע שאחד החיילים שהיו מעורבים במבצע נהרג. שוב, התזכורת האכזרית למלחמה הארורה הזו.
__
התקופה הזו היא שילוב מורכב של ניסיון לבנות ולהניע סטארט-אפ קדימה תוך כדי משיכה מתמדת לאחור על ידי המציאות הקשה הסובבת אותנו. מצאתי את עצמי מהרהר באותו רגע קריטי של נשימה, אותו אושר חולף שהרגיש כמעט קסום. כמה זה נדיר וכמה אפשר להתגעגע.
__
מנסה להיאחז בתקווה ובאנרגיה, חושב על דרכים ליצור יותר מרגעי האוויר הללו, מקרים חולפים אלו של אושר בתוך המציאות הקשה שאנו מתמודדים איתה מדי יום. נכון לעכשיו, אין לי את התשובות. אבל כשאני מסיים את היום שלי ליד הים, ואני מחפש נחמה, אני ממשיך לחשוב על זה. אני מקווה ומתפלל שכל החטופים יחזרו עכשיו.
עד פה להיום.
אליאב.
