יום 51 מתוך 1095 לבניית ImP-Act: לעשות (שגיא) טוב
ביקרתי היום בקברו של חברי היקר רס"ן שגיא גולן. רגע של רגש סוחף, מסמן את הסיבה מאחורי מסע הסטארט-אפ שלי. 🕊️
__
לזכרו של שגיא, אני מזכיר שכל שנייה צריכה להיות לבבית, במטרה להגשים את הרצון שלנו לאושר ולמשמעות. זה מסע של כוח ומטרה. 💪✨
__
מורשתו של שגיא מלמדת אותנו את כוחם של ביחד, חמלה ואופטימיות, גם מול אובדן. חייו היו עדות לחיות באומץ ולנתינה ללא אנוכיות לאחרים. 🌟
__
בואו נכבד את זכרו בכך שנפעל למען הפיכת העולם למקום טוב יותר, בהנחיית אהבה והשאיפה להשפיע בצורה משמעותית. 🌍❤️
__
לשגיא, גיבור אמיץ ומקור השראה. תודה שרוחך תמשיך ללוות אותי במסע לעשות את העולם טוב יותר 🙏
#Legacy #Inspiration #Courage #MakingADifference
__
מכתב לשגיא ולעולם:
שגיא,
עמדתי היום ליד הקבר שלך. לא מצאתי את הדמעות מרוב כאב.
אמא שלך פשוט גיבורה, כמוך. מחזקת את כולם, במקום שאנחנו נחזק אותה.
הסתכלתי עליה, והבנתי ישר איך היא אמא שלך.
התחיל הטקס, לא הבנתי מה כל הדיבורים האלו.
איך אפשר לכתוב מילים שיביעו את הרגש והכאב?
איזה מילים בכלל יכולים לתאר מה שיש לנו בלב עכשיו?
נכנסתי לוואטסאפ שלנו. רציתי לקרוא. להזכר.
רציתי לכתוב לך. שיישמר. לא הצלחתי למצוא את המילים.
קראתי את כל ההודעות שלנו משנת 2014.
ההודעה האחרונה הייתה הזמנה לחתונה,
הינה אנחנו נפגשים לצערי לא בחתונה שלך אלא בקבר שלך.
אמא שלך סידרה את הפרחים שכולם הניחו.
זה היה מתבקש לעזור לה, הרמתי את הזר העגול של הצוות של שגיא.
הוצאנו שקית שקית. פרח פרח.
זה הזכיר לי את שגיא – אותך.
איך הכל היה מתוקתק, יצירתי וצבעוני בדיוק כמוך.
בטעות דגל ישראל קטן החל להישרף מהנר. כיביתי את זה ישר איך שראיתי.
אני באמת יכול להיות שלמה. זה החור השחור שנפער לו על כל כך הרבה שכול ואובדן. כחול לבן.
שגיא היה ממש חם ואני חשבתי שאולי תרצה לנח את האף.
לא מכיר עוד מישהו שמקנח את האף בקיץ.
זה פשוט הזכיר לי אותך.
איך היינו מחכים לאוטובוס בשיא החום של מאי מהקומונה בדרך לבית הנוער ואיך היית יחיד ומיוחד, איזה עצוב זה להבין שמה מדריך מעורר הדוגמה שהחבר נשאר לנו אבן.
אחרי זה נסעתי לבית שלך ושל עומר.
וואו איזה בית יפה. ממש משפחתי ומואר. נראה שהקמתם את התא שלכם יחד.
היה לי כל כך כואב לראות כמה אור יש בבית הזה ורק אתה חסר.
במרפסת ישבנו כל כך הרבה אנשים שאוהבים אותך.
.
שנכנסתי לי קשה לראות איך כולם פה ביחד שמחים, ואיך פתאום כמו פאזל אפשר לראות את כל האנשים שהייתה חלק משמעותית בחייהם,
אז הבנתי שזה הכי מה שמסמל אותך שגיא.
הביחד, השמחה, העסקנות שכולם כאן מתאספים בדרכך האופטימית, החומלת, זו, שמאפשרת גם בכאב ובקושי למצוא מזור.
הרי גם בשירות האופטימלי, הקשוב, החכם והפייס.
שגיא, אני לא מדבר.
כמה היית השראה ונתינה עבורו.
כמה היית טוב.
לצוות שלך. לחברים שלך. לבן הזוג שלך. להורים שלך. לאחים שלך. לעולם שלנו.
אני יודע כמה היית טוב ומשמעותי לקומונה.
זה נראה
שנהיה פה ממש רע וקשה אז הלכת לסדר את הדברים מלמעלה.
אין לי הסבר אחר לזה שהלכת בגיל 30.
שגיא, תודה על הציווי שלך.
אין לי ספק שלמרות שאתה לא איתנו בגופך, אתה כאן ברוחך.
רוחך האופטימית, רוח של נתינה, אהבה, עזרה לאחר מכן.
גיבור אמיץ שתמיד מוביל בדרך שלו, שאין באמת שום מילים שיתארו כמה עוז, הדר ומשמעות יש בדרך בה חיית.
תודה שאתה יכול להיות חלק מחייך.
תודה שתמשיך ללוות אותנו בדרך המאתגרת לעשות את העולם טוב יותר.
הרי אין לנו אפשרות אחרת כדי למלא את צוואך.
אין לי עדין דמעות, יש לי מעין מועקה קשה. אולי מצבור של כאב מהשנה השחורה הזו.
כל כך הרבה חודשים של מלחמה, על מדים, כל כך קשוח כאן ולא יודע עוד כמה נמוך יש עד שנראה את האור.
תודה שהיית כל כך הרבה למטה, אני בטוח שאתה כבר עובד למעלה שיהיה פה טוב יותר. שתראה לנו את הדרך שלך.
אוהב,
אליאב.
