יום 219 מתוך 1095: תכנית רב-שנתית לטיפול במצב המנטלי של כוחות הביטחון
__
הבוקר התחיל עם ענייני המלחמה. משם המשכתי להציג בוועדת הבריאות בכנסת, והעליתי נושא שלא יכול להישאר מתחת לרדאר: הצורך הדחוף בתכנית רב-שנתית לתמיכה בחיילים וכוחות ביטחון הסובלים מתסמינים פוסט-טראומטיים.
אני אליאב סר, יזם סדרתי עם קרוב ל-20 שנות ניסיון בשיווק, מכירות ובהייטק. היום אני לא רק כותב כיזם טכנולוגי או מייסד סטארטאפ, אלא גם כאדם שחווה בעצמו תסמיני פוסט-טראומה בעקבות המלחמה, ומכיר מקרוב את הסיפורים של חברים לנשק שחייהם השתנו לעד.
אחרי שאיבדתי את חברי הקרוב והגיבור, רס"ן שגיא גולן, שהציל עשרות משפחות בקרב על קיבוץ בארי, הבנתי שאני חייב לפעול. עצרתי הכל כדי להקים סטארטאפ שמסייע לחיילים ואנשי ביטחון להתמודד עם תסמיני PTSD. הצורך בתמיכה מעולם לא היה קריטי יותר, וזה ברור: אנחנו חייבים להקים מערך שיטפל במשבר הנפשי – לפני שהוא יכריע אותנו.
__
צונאמי של בריאות הנפש כבר כאן
יותר משנה של לחימה אינטנסיבית גובה מחיר נפשי כבד מהחיילים ומכוחות המילואים שלנו.
על פי תחזיות, מספר הסובלים מ-PTSD בכוחות הביטחון יגדל ב-172% עד 2030.
כ-76% מהחיילים חוזרים לשדה הקרב אחרי טיפול ראשוני בלבד – טיפול שטחי שלא נוגע בפצעים העמוקים. גורמי מקצוע מזהירים שתסמינים שלא מטופלים יהפכו ל-PTSD כרוני, במיוחד אם יגיעו הסלמות נוספות. אסור לנו להמתין יותר.
הסימנים כבר כאן:
קצינים שנמנעים ממקומות הומי אדם.
חברים שלא מצליחים לקום מהמיטה או להתרכז בעבודה.
רעשים פשוטים, כמו רשרוש גשר, שמעוררים התקפי חרדה.
כוחות הביטחון שלנו נשברים, ואם לא נפעל מיד, אנחנו נעמוד מול משבר ענק שיציף אותנו.
__
למה תכנית רב-שנתית היא הכרחית
בניגוד לפגיעות פיזיות שקל לאבחן ולטפל בהן, פגיעות נפשיות הן שקופות – גם עבור מי שסובל מהן. זיהוי מוקדם הוא קריטי, אבל בפועל, חיילים רבים מאובחנים מאוחר מדי.
הפתרון דורש מאמץ רב-שנתי מקיף שיכלול:
העלאת מודעות ותכניות בדיקות לאיתור מוקדם.
פתרונות טכנולוגיים שיאפשרו טיפול בסקייל עם פחות משאבים.
שיתוף פעולה בין משרדי הממשלה – בריאות, ביטחון ורווחה – כדי שאף אחד לא ייפול בין הכיסאות.
אפשר ללמוד ממודלים עולמיים. בארה"ב, חזרתם של לוחמים לחיים אזרחיים מבוססת על תכניות הדרגתיות ושילוב במערכות תומכות. עם הכלים הנכונים, גם אנחנו יכולים להטמיע פתרונות דומים ולהתאים אותם למציאות שלנו.
__
כולם נדרשים להתגייס
אני לא רק אזרח מודאג – אני מייסד בתחום בריאות המנטלית והאושר, ואני יודע שטכנולוגיה יכולה לשנות מציאות. אבל טכנולוגיה לבדה לא תספיק. זה ידרוש מאמץ לאומי – מחויבות משותפת של ממשלה, עסקים וחברה אזרחית – כדי לתת ללוחמים את התמיכה שמגיעה להם.
אם לא נפעל, 40% מהחיילים יפתחו השנה תסמינים של חרדה, דיכאון או PTSD. יותר מ-8,000 חיילים צפויים להצטרף למערך השיקום ב-2024 בלבד. וזה רק קצה הקרחון – המשבר האמיתי עוד לפנינו.
המציאות קשה: כוחות הביטחון או חוזרים בארונות, או חוזרים עם טראומה. אין באמצע.
אנחנו חייבים לבנות מערכת תומכת עם משאבים שימנעו סבל נוסף.
__
עכשיו תורנו
החיילים עשו את חלקם. עכשיו זה הזמן שלנו לעשות את שלנו. אנחנו חייבים תכנית רב-שנתית שתציב את בריאותם הנפשית של הלוחמים בראש סדר העדיפויות הלאומי.
המשבר הזה הוא לא רק בעיה של הצבא – הוא אחריות של כולנו. כמו שאמרתי היום בוועדה: צונאמי הנפש מגיע. אנחנו חייבים להיות מוכנים.
קריאה אישית: צו 8 לכולנו
בואו נדבר תכלס – אנחנו, המילואימניקים, קורסים.
חברים שלי איבדו עבודות, מערכות יחסים, עסקים – ואפילו את השפיות. בשנה האחרונה הייתי קרוב ל-200 ימים במילואים. זה לא יכול להמשיך ככה.
זה הזמן להתגייס. כולם צריכים לקחת חלק – בלי יוצאים מן הכלל.
כמה שאלות למחשבה ולשיח משותף:
איך לדעתכם טכנולוגיה יכולה לשנות את הטיפול הנפשי ולהרחיב אותו?
אילו צעדים אפשר לנקוט כדי לשפר את שיתוף הפעולה בין משרדים?
__
תודה שקראתם.
ביחד, נוכל לעשות שינוי.
אליאב.
