"תוך יומיים שלושה לא יהיה חשמל בעזה", ככה אומר מנהל תחנת החשמל של עזה, "אם ישראל לא תחדש את אספקת הדלק". ישראל טוענת מהצד השני, שיש אספקה מלאה, "באופן רציף ושוטף". פרס עוד מוסיף כי כל הבעיות סביב הדלק אלו דברים שהחאמס גורם להם ולישראל אין יד בדבר.
באמצע השבוע, היה במסוף הדלק נחל עוז פיגוע ירי. אם זאתי לא סיבה מוצדקת להפסקת הדלק (נניח וישראל אכן הייתה אחראית לדבר), יש, לפי דעתי משהו לקוי אצלנו.
זה לא משנה כמה יפי נפש אנחנו יכולים להיות, לפעמים במלחמה צריכים לעשות צעדים כואבים. אי אספקה דלק לעזה אחרי פיגוע, היא בהחלט לא תגובה שמתאימה פה, אבל היא התגובה האינסטינקטית אחרי פיגוע ירי במקום, זהירות, זהירות והרבה פחד.
ההסברה הישראלית, בתגובה למה שמנסים פעילים בעזה לעשות (שוב, ישראל גורמת לנו עוול) היא שנהגי המשאיות פשוט פוחדים להכנס ולספק דלק מחשש לחייהם. הם צריכים לחזור לאישה ולילדים בסוף היום בריאים, שלא כמו חבריהם שנהרגו ונפצעו.
זה לא משנה כמה זמן עזה תחשך, עלינו לדאוג קודם כל לעצמנו, לאזרחי המדינה הזאת. אם מחר השאלטר של החשמל יירד בעזה זה רק בגלל שתושבי עזה בחרו זאת, הם לא עצרו את הפיגוע הירי. הם לא עשו דיו.
אם הם רוצים לא להיות מורעבים, בבתיהם ומבלי שיהיה דם, הם צריכים גם לפעול למען זאת. להתלונן ולהאשים את ישראל הם יכולים, זה אולי גם קצת יעלה את השונאים של מדינתנו, אבל זה לא יעצור את המהלכים להגנה שלנו.
זאת גם האחריות שלהם.
