[פוסט זה שוחזר מהבלוג בLEAD]

פחד. זאת ההרגשה שעולה בי בהקשר של  הובלת שינוי. שלי.  ההבנה שאין מישהו מסביב שיחליט בסוף במקומך, אלא אתה לוקח את האחריות. ההבנה שאתה מוביל את השינוי הזה, ואתה תקבע איך הוא יראה.
זאת הבנה מפחידה. זאת הבנה שצריך ללמוד לחיות איתה בשלום.

איך אתם הייתם מרגישים אם הייתם אחראים על אנשים שעושים משהו שאף אחד לא עשה עדיין?
ובעוד שהשינוי הזה בא מתוך המקום הכי אישי שלכם, שבכל שלב ושלב אתם יצרתם לו תכנית פעולה, גיבשתם לו מטרות מתוך צורך שזיהתם והצלחתם לרתום אנשים אל היעד שלכם.
זה להוביל שינוי אחר. לשפוך אור על פינה חשוכה שכמעט אף אחד לא מעיז להתעסק איתה. שאף אחד לא עשה לפניך.

אף אחד עדיין לא העלה מודעות לבנים נפגעי תקיפה מינית דרך תיאטרון, אין פרויקט אחד בארץ שקם כדי להפסיק את השתיקה שלהם. לגרום להם לדעת שהם לא לבד בסיפור הזה. אומנם יש שינוי אדיר במרכזי הסיוע, יש קו תמיכה וסיוע לנערים וגברים ויש סדנאות בנושא, במקביל לתמיכה בנפגעות אך לא קם פרויקט שהתעסק בהעלאת מודעות רק לבנים ולצרכים הייחודיים שלהם.

והינה אתה, אוזר אומץ ועושה את זה.

וכשאתה עושה את זה, אתה בסטטוס של הבוס. אתה קובע לאן הולכים, אתה צריך להחליט החלטות. לפעמים הם יהיו קריטיות וחשובות, כמו התוכן של ההצגה, ולפעמים זה יהיה אישור להיעדר ממפגש בגלל סיבה חשובה לבנאדם.

ובטח שתיוועץ עם כולם, אבל לא יהיה הפעם מבוגר אחראי שיגיד לך מה עושים. מה נכון ומה לא. אתה תצטרך לבדוק את כל האפשרויות, לשקול בכובד ראש ולהחליט.
אתה המבוגר האחראי הפעם, אתה זה שיהיה שם לתת את המילה האחרונה.

אני מרגיש שאני מסוגל להיות אחראי מספיק כדי ליצור את השינוי שאני רוצה ולדאוג שהדברים יעבדו, והתוצר הסופי – הצגה שמוצגת במוסדות חינוך תגיע. אני חושב שזאת תהיה שנה טובה, שבה כל אחד מהקבוצה יתעצם וייקח ממנה משהו לעצמו. למרות שברור לי שיהיו כמה טעויות בדרך. אף פעם לא עשיתי את זה, ולמרות שאני לומד מהר מאוד אני חושב שרק ניסיון בשטח יאפשר לי להיות טוב יותר.

נכון שסיטואציה שאתה יודע שיש לך כל כך הרבה אחריות היא לא פשוטה, נכון שהובלת שינוי כרוכה בלמידה אישית, התנסויות מאתגרות ולפעמים גם נפילות. אך אני יודע שאם עושים את הדברים מהלב בשילוב השכל הישר, הם מצליחים לצאת בצורה הכי טובה שיש. בדיוק כמו שאני מבטיח לעצמי שאעשה.

אליאב